בהודו, אגדה אחרת מספרת כיצד הנסיך דהרמה נגע בחסד האלוהי ויצא להטיף את תורתו של בודהה בסין. כדי להפוך את עצמו ראוי למשימה כזו, הוא נשבע לעולם לא לישון במהלך תשע שנות מסעו. אולם לקראת סוף השנה השלישית התגברה עליו ישנוניות ועמד להירדם כשבמקרה קטף כמה עלים מצמח תה בר והחל ללעוס אותם. התכונות המעוררות של התה השפיעו מיד; דהרמה הרגיש הרבה יותר ערני ולאחר מכן ייחס לעלים הללו את הכוח שמצא להישאר ער במהלך שש השנים הנותרות של שליחות השליחים שלו.

ביפן הסיפור הולך קצת אחרת: אחרי שלוש שנים בודהי דהרמה, מותש, נרדם בסופו של דבר בזמן שהתפלל. כשהתעורר, כועס מחולשתו והרוס מחטאו, חתך את עפעפיו והשליך אותם ארצה. כעבור כמה שנים, כשעבר את אותה נקודה, הוא ראה שהולידו שיח שלא ראה מעולם. הוא ניסה את העלים וגילה שיש להם את התכונה לשמור על אדם ער. הוא סיפר לאנשים סביבו על תגליתו והתה החל להיות מטפח בכל אותם מקומות שבהם נסע.

מלבד אגדות, נראה שהשיח היה במקור מסין, כנראה מהאזור סביב הגבול בין צפון וייטנאם למחוז יונאן, וששתיית המשקה הזה פותחה לראשונה על ידי הסינים.